אוז דדי מזיין בלי גומי את הטווינק אוליבר קרטר חי

ביום ולנטיין, הטווינק הרזה אוליבר מרגיש מוזנח וללא דייט, אבל אביו החורג האכפתי אוז מתערב כדי לשמח אותו. הם מתחברים תוך תליית קישוטים נוצצים סביב הבית כהפתעה מתוקה לאמא, חולקים צחוקים ורגעים קלילים שמקרבים אותם. גם אחרי שהמקום מקושט בצורה מושלמת, אוז שם לב לעצבות המתמשכת של אוליבר ולביטחון הנמוך שלו. כדי להרים את רוחו, אוז 'מקשט' בצורה שובבה את החזה החלק והחשוף של הנער עם נגיעות ולנטיין מטופשות, הופך כיף תמים למשהו חשמלי. נשיקות רכות מתלקחות לתשוקה רעבה, בונות לפיצוץ עז של תשוקה. לפני שאמא יכולה להיכנס בדלת, אוז מכופף את אוליבר מעל הספה ומספק דפיקה גולמית וחסרת רחמים לחור הצר שלו—דחיפות עמוקות ודחופות שמשאירות את שניהם חסרי נשימה בפרנזי האסור הזה של אב-בן.